בטוח לאומי-סניף תל-אביב נ' המגן חברה לביטוח בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשה לעיכוב הליכים.

התובע הציע שתי הצעות שיובילו לסיום ההתדיינות בתיק והנתבעות אינן מקבלות עמדה זו ועותרות למתן פסק דין הדוחה את התביעה.

בתיק אחר ניתנה על ידי החלטה להורות על עיכוב ההליכים בתיק, וכך נפסק על ידי שם, ואני סבורה כי יש לאמץ את החלטתי גם בתיק זה.

בתיק זה המחלוקת אין מחלוקות עובדתיות.

התובע עותר לחייב את הנתבעות בשיבוב, מחמת שהרכב הפוגע אינו רשום במשרד הרישוי על שם המעביד, בעוד שהנתבעות סבורות כי יש להתיר להן להוכיח את זכויות הקנייניות.

נושא זה מצוי להכרעה בפתחו של ביהמ"ש העליון במסגרת ערעורים רבים שהוגשו על ידי התובע, לאחר שעמדתו לא התקבלה על ידי ביהמ"ש המחוזי.

כעת עותר התובע לעכב הליכים בתיק זה, בטענה, כי מחמת שאינו חולק על העובדות, היינו כי הרכב נשוא הדיון שייך למעביד מהבחינה הקניינית.

המחלוקת הינה משפטית, היינו, האם די ברישום במשרד הרישוי או שיש להתיר לנתבעות להוכיח את הזכויות הקנייניות, נושא המצוי בשלבי ערעור בביהמ"ש העליון, לכן מבקש התובע כי ביהמ"ש ימתין להכרעת ביהמ"ש העליון, על מנת שלא להידרש להגיש ערעור בתיק זה.

ב"כ הנתבעות מתנגדות לבקשה, וטוענות, כי יש לסיים את המחלוקת בתיק זה, ואין כל הצדקה להמתין עד להכרעה של ביהמ"ש העליון.

כלומר, אין מחלוקת עובדתית, ופסק הדין לנוכח ההלכה המנחה של ביהמ"ש המחוזי, ידוע. היינו, דחיית התובענה מחמת שלנתבעות הזכות להוכיח את הזכויות הקנייניות כפי שכבר נפסק.

בנסיבות אלה, ברוב התיקים מגיעים הצדדים להסכמה, כי יינתן פס"ד המותנה בתוצאות בביהמ"ש העליון על מנת למנוע הליכי סרק של ערעורים נוספים לביהמ"ש המחוזי, ומתן פסקי דין על ידי ביהמ"ש השלום שלא לצורך.